Search
  • מרגנית - פסיכותרפיה וייעוץ

מה יש לי ?! חרדה או דכאון ?!




חרדה ודכאון הן אבחנות הקשורות אחת לשניה

ופעמים רבות עשויות להתקיים בו-זמנית.

ובכל זאת יש ביניהם שוני.





אז איך מבחינים בין השניים?

אם נרצה להבחין בין חרדה לדכאון בצורה גסה נשים לב ש:

א. החרדה מבוססת על תחושה של פחד ודאגות שמציפות את האדם לאורך היום

ואילו הדכאון מבוסס יותר על חוויה של עצב, תסכול, תחושת חוסר ערך, אנהדוניה (העדר יכולת לחוות הנאה) ואפילו מחשבות אובדניות. ב. בחרדה נבחין בעוררת פיזיולוגית גבוהה של הגוף שלנו

(רעד, דופק מהיר, דריכות לקראת סכנה, הזעה וכו') או עוררות שהופכת עוצמתית בפתאומיות.

בדכאון נזהה אצלנו דווקא עייפות וחוסר חשק, מצב רוח ירוד ולרב לא מגוון.

אז למה בכל זאת מבלבלים בין השניים? כי פעמים רבות השניים הולכים יחד או משפיעים האחד על התפתחות השני. בנוסף, השניים חולקים מספר מרכיבים דומים: גם אצל האדם הדכאוני וגם אצל האדם החרד יש ביטוי לחוסר שקט, קושי בקבלת החלטות, דאגנות מופרזת, כאב פיסי ועצבנות. בחרדה - ההתשה הגופנית והנפשית הכרוכה בחרדות כרוניות או אקוטיות, בהחלט עשויה לגרום לחווית דכדוך, תפיסה עצמית שלילית ולחוסר חשק לעשות דברים ולהתמודד, מצב שמזכיר לנו דכאון.

חרדה- "למה את לא רגועה?"

נסי להיזכר ברגע מפחיד בחייך.

רגע שבו הלכת בלילה בסמטה חשוכה ומישהו הלך מאחוריך והיה נדמה לך שהוא עוקב אחריך. רגע שבו קלטת משהו קטן זוחל על הרצפה בבית במהירות לכיוונך או סתם רעש חזק שהקפיץ אותך.

זוכרת את התחושה שחווית בגוף שלך? דפיקות לב מואצות, רעד, זיעה, אולי אפילו סחרחורת.

עכשיו נסי לדמיין את אותה החוויה הגופנית בדיוק משתלטת עליך דווקא בזמן שאת יושבת לך בשלווה על חוף הים, מתחממת באור השמש וקוראת להנאתך מגזין.


נשמע בלתי אפשרי?

זה קורה.

קורה להרבה אנשים סביבך ובעולם כולו.

חרדה גדולה שבאה לידי ביטוי בגוף

מבלי שום סיבה נראית לעין, בלי איום ממשי.


החרדה יכולה להופיע בתדירות ועוצמה משתנים, יכולה להופיע בתחום ספציפי

(כמו למשל חרדה חברתית – פחד מתמשך מעמידה מול קהל, ממצבים חברתיים וכו')

או כחרדה מוכללת (דאגה לאורך כל היום, עיסוק במחשבות טורדניות ותחושת אי נוחות).


חרדה היא ביסודה בסה"כ תגובה טבעית והישרדותית של הגוף למצב שנתפס אצלנו כמאיים וקטסטרופלי. במצב רגיל, שאנחנו קולטים סיטואציה מסוכנת, הגוף שלנו פועל מיד כדי להתמודד עם האיום

באחד משלושה אופנים: לברוח, לתקוף או לקפוא במקום.

הגוף שלנו נדרך ומתכונן לפעולה שתגן על חיינו.

איך? הוא מפריש כמויות גדולות של אדרנלין שתפקידו להמריץ את הגוף,

גורם ללב שלנו לעבוד מהר יותר ולדם לזרום מהר יותר (מה שמביא למגוון פעולות הגוף כמו הזעה רעד וכו')

כך למשל, אם נריח ריח גז חזק בבית, המנגנון יסייע לנו לפעול במהירות, יניע את גופנו לפעולה מהירה כגון ריצה למקום הריח וניטרול הסכנה.


אז איפה נמצאת הבעיה? נשמע שזהו מנגנון חשוב וטוב! תושבי הדרום למשל חווים חרדה נוכח הסיכון האמיתי לחייהם כשהם שומעים צבע אדום.


אך, החרדה היא למעשה תגובה קיצונית מדי לאיום. בעוד שפחד מופיע כתגובה לאיום מוחשי

(למשל בעמידה על צוק עולה בנו פחד מפני נפילה), חרדה עולה מאיום שאינו מוחשי,

אלא רק מתפרש ככזה (איום קיים או איום עתידי).

עבור האדם החרד, תחושת הפחד תופיע גם במצבים בהם אין סכנה אמיתית או שהסכנה אינה בדרגה גבוהה כעוצמת הרגש. אין איום ממשי שממנו צריך לברוח, אך הגוף, בידיעה שיש איום, משחרר לנו בגוף אדרנלין בכל זאת ואנו סובלים מכל התופעות שנלוות לשחרור הזה.


מי שסובל מהפרעות חרדה, להבדיל מחרדה טבעית, יחווה חוויה מתמשכת של חרדה, שמביאה למצוקה רגשית, פוגמת באיכות החיים, גוררת סבל סובייקטיבי ומשפיעה על דרגת התפקוד.

*מה מרגישים בגוף בהפרעת חרדה? אדם חרד יחווה עוררות יתר, דריכות גופנית של כאבים בחזה, דפיקות לב, יובש בפה, תכיפות מתן שתן גבוהה, אי נוחות בטנית ועוד. *מה חושבים בהפרעת חרדה? דאגה מוגברת, חשש, פחד, חוסר ביטחון, ראייה קטסטרופלית ("הדייט היה גרוע. לעולם אשאר רווקה"), העצמה של מחשבות שליליות ("כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש") והעצמת פחדים ממחלות גופניות. מי שסובל מהפרעות חרדה יחזיק לרוב באמונות וטעויות חשיבה ובתסריטים שליליים שעולים בו באופן אוטומטי ועשויים להזין את ההפרעה.


כך למשל, נקח סיטואציה של אדם הנדרש להעביר פרזנטציה בעבודה לעמיתים.

מישהו בקהל יוצא מהחדר באמצע הפרזנטציה.

אם יש לנו נטיה ל'קריאת מחשבות' (נטייה להאמין שהוא יודע מה האחר חושב) כדרך להסיק מסקנות,

הוא עשוי להסיק כי היציאה נבעה מהעובדה שההרצאה משעממת וזה עלול להגביר אצלו את חווית העוררות המיידית.

נניח שאותו אדם, מתחיל מרגע זה לחפש אישושים לכך שהוא משעמם, ומתחיל לקלוט תגובות שונות בפניהם של מאזיניו, ולפרשם כאישור לכך שהוא משעמם. הוא טרוד כל כך בעניין עד שדעתו מוסחת מההרצאה,

הוא מתבלבל, מגמגם ובסופה של הפרזנטציה מרגיש שהוא פישל. אם יש לו גם נטייה להכליל, הוא עלול להסיק שהוא לא מרצה טוב, ובעתיד כשיתבקש להרצות אולי ינסה להמנע מכך.

זהו כמובן גלגל שחוזר על עצמו – של המנעות מהרצאות, ולכן שימור התפיסה שהוא מרצה גרוע ואולי התפתחות של חרדה מפני עמידה מול קהל.

*איך מתנהגים בהפרעת חרדה? אדם חרד נוטה לחששנות, ניבהל בקלות ונמנע מדברים רבים בניסיון להגן על עצמו מפני מה שהוא תופס כמצב מסוכן. הוא עשוי להימנע מנסיעות וטיסות, מיציאה מהבית מחשש לחוות סיכון, מיצירת קשרים חברתיים מחשש שעלולים לגרום לו לאכזבה וכו'. *כל התופעות שהזכרתי יכולות כמובן להופיע במצבים שונים בחיינו, אך נגדיר אותם כהפרעה רפואית רק כשהעוצמה שלהם גבוהה והבעיה נמשכת מספר שבועות וגורמת לסבל ופגיעה בתפקוד היומיומי הבסיסי שלנו. כמו כן, הפרעת חרדה יכולה להיות חד פעמית ויכולה לחזור שנית – תלוי בגורם שעורר אותה.


הפרעת חרדה יכולה להיות מלווה גם בהתקפי חרדה

מהם התקפי חרדה?

התקפי חרדה (התקפי בהלה) הם מצב של "אזעקת שווא", התקפים שמופיעים ללא סיבה ברורה, בהם הגוף מגיב למצב סכנה בצורה שלא תואמת את הסיטואציה. התקפים אלו מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה ומלווים במגוון סימפטומים גופניים (זוכרת מה דיברנו קודם על תפקיד האדרנלין בגוף?) ולעיתים גם בפחד למות או להשתגע.

במסגרת התקפים אלו האדם עלול לחוש חרדה או פחד גדול, מלווה בתחושות גופניות של עלפון, דופק לב מהיר ומורגש, הזעה, קוצר נשימה, תחושת חנק, כאבים בחזה, תחושת חום בחילה וסחרחורת, רעד, צורך לרוץ לשירותים, חוסר תחושה ברורה של אברי הגוף, קור וחום.

התקף חרדה מוגדר כהתגברות הדרגתית של הסימפטומים, שמגיעים לשיאם לאחר 10 דקות וחולפים לאחר עד 40 דקות. עם זאת, התקף חרדה ממוצע, מתחילתו ועד לשיא עוצמתו, נמשך לרוב בין שתיים לחמש דקות בסה"כ.

אנשים המדווחים על התקף חרדה מתארים תחושת פחד עוצמתי, איבוד שליטה, תחושה כי הם הולכים למות, לקבל התקף לב או להשתגע, להחנק או להתעלף. לרוב מדווחים כי קיים דחף לברוח במהירות מהמקום בו התרחש ההתקף. ואני מזכירה כי כל זאת נחווה - כאשר לא קיים איום ממשי בשטח.

הימנעות

אם חווינו מספר התקפי חרדה יש סיכוי גבוה שנהפוך לרגישים יתר על המידה לכל סימן גופני

ובטוחים שהנה הוא בא לסמן לנו התחלה של התקף.

פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם.

נניח למשל, שביצענו עליה מאומצת במדרגות ובסופה אנו חווים דפיקות לב חזקות שמזכירות לנו את הדפיקות שחווינו מהתקף החרדה האחרון.

אנו נפרש את התגובה הפיזיולוגית הזו כסכנה בפני עצמה

ונהיה בטוחים שהנה אנחנו בתחילתו של עוד התקף חרדה.

מכיוון שאנו לא יודעים מתי יופיע שוב ההתקף הבא ואיפה, יווצר מצב שבו נמנע כמה שניתן מפעילויות שונות שעלולות לדעתנו להביא על עצמנו עוד התקף.

כך למשל לא נצא למקומות שבהם חווינו בעבר התקף ולא נעסוק בפעילויות שמקושרות אצלינו להתקפים קודמים. האדם החרד נוטה לנסות ולהימנע ככל שיכול מסיטואציות העלולות לעורר את התחושה הלא נעימה שחווה, לצמצם פעולות ולפתח התנהגויות הגנה וזהירות.


החרדה אם כן, בין אם בעוצמה נמוכה ובין אם בהתקפי חרדה, פוגעת בתפקוד שלנו.

עם זאת, למרות תסמינים אלה, שאכן מפחיד לחוות אותם, חשוב לזכור שהמצב הזה איננו מסוכן, והוא בר טיפול.

אז איך מטפלים בהפרעת חרדה?

טיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי) הוא אולי הטיפול הפופולרי ביותר כיום להתמודדות עם הפרעות חרדה. בשיטה זו, בגדול, מסייעים לאדם החרד בבנית דפוסי חשיבה בריאים יותר ומנסים לבטל את התניות החרדה שקיימות אצלו וליצור התניות בריאות יותר. לעיתים קרובות נהוג לשלב טיפול זה עם טיפול תרופתי.


אך מכיוון שרבים מהמטופלים ממשיכים לסבול מחרדה באיזושהיא רמה, אני ממליצה בחום על טיפול נפשי (של הגישה האקזיסטנציאליסטית) הרואה בחרדה לא כמחלה שיש לרפא, אלא כסימן למודעות של האדם לאי הוודאות שסובב אותו בחייו ולקשיי החיים. החרדה היא הזדמנות לחקור ולהבין יותר טוב את עצמנו, להרחיב את יכולת ההכלה שלנו ותחושת הבטחון האישי שלנו וללמוד איך נוכל לחיות טוב יותר בצל מגבלות החיים.


דכאון – "מה הטעם לקום מהמיטה בבוקר?!"

מי לא חוותה עצב וכאב בחייה?!

תחושה כזאת יכולה להציף אותנו לפרקים.

אנחנו יכולות להיתקף ביאוש ועצבות עמוקה שמביאה איתה מחשבות לא קלות על החיים שלנו.

אבל (!) התחושות האלו חולפות עם הזמן. לרוב, נקום יום למחרת עם כוחות מחודשים ומאוששות.

אם המחשבות האלה לא חולפות,

אם התחושות האלו נמשכות זמן ממושך ומפריעות לשגרת היום שלך,

מדובר בדכאון שחייב להיות מטופל.

תסמיני הדכאון משתנים מאדם לאדם – אך הנה כמה מהבולטים שבהם:

*מה מרגישים בגוף בזמן דכאון?

שינויים במשקל ובתיאבון, איטיות או חוסר שקט, עייפות וחוסר אנרגיה כמעט כל יום, פגיעה בתפקוד, בריכוז ובתהליכי החשיבה, קושי לפעול ולקבל החלטות. עצבנות, חוסר שקט ואף היפראקטיביות, אינסומניה (קשיי שינה) או שינה מופרזת, כאבים פיזיים, עוויתות, בעיות בעיכול ועוד.

*מה חושבים בדכאון?

אנשים מדוכאים חווים תחושת ריקנות וחוסר תקווה, רגשות מתמשכים של עצבות וחוסר אונים לאורך רוב היום. האדם המדוכא מאבד עניין או הנאה מדברים שגרמו לו להנאה בעבר. יתכנו גם מחשבות חוזרות על מוות והתאבדות.

האדם הדיכאוני ניזון בעיקר מדפוסי חשיבה שליליים הקשורים בחוסר מסוגלות. הוא נוטה להעניק לארועים שחווה פירושים אוטומטיים שליליים ומתוך כך מושפעת גם ההרגשה שלו.

*איך מתנהגים בדכאון?

אנשים בדיכאון הופכים לעתים המומים ומותשים ומתקשים לתפקד ולעסוק בפעילויות יומיומיות כלשהן, גם כאלו שנהנו מהם בעבר. הם עלולים אף לנטוש את משפחותיהם וחבריהם.


אז למה הופיע אצלך פתאום דכאון?

קשה לדעת. דכאון נובע לרוב מסיבות גנטיות ומגורמים סביבתיים.

כיום מקובל לראות בדכאון הקליני כמחלה מערכתית שהמקור שלה הוא ביולוגי בעיקרו ולא ככשל פסיכולוגי או אישיותי.

חייבים לטפל בדכאון!

דיכאון הוא סבל אמיתי וקשה אשר עלול לסחוף ליאוש ואף להתדרדר למחשבות אובדניות.

דיכאון שלא חולף מעצמו בתוך חודש ימשיך ברוב גדול של המקרים לתקופה של לפחות חצי שנה.

הדיכאון גם יוצר תבניות חשמליות הנילמדות ומושרשות במוח ואלו חוזרות על עצמן וגורמות לחזרת התופעה ואכן מחקרים מראים כי דיכאון שאינו מטופל באופן מקצועי עלול להפוך לתופעה חוזרת גם אם עבר בסופו של דבר מעצמו.

מבחינה פיזיולוגית הדיכאון עלול גם לגרום לנזקים בריאותיים ממשיים.

כתוצאה מחרדות ודיכאון מופרשים במוח הורמונים סטרואידים כדוגמת קורטיזול אשר גורמים לצימצום בגודל ההיפוקמפוס במוח האחראי על יצירת הזיכרון ויכולות נוספות חשובות.

עודף בקורטיזול עלול לגרום לפירוק שרירים ופגיעה עיצבית ומוחית, הפרעות קשב וריכוז והעמקת הדיכאון. הקורטיזול גורם גם להשמנה, לפגיעה במערכת החיסונית, סכרת ומחלות כלי דם ולב.


טיפול בדכאון

חשוב מאוד לשוחח על התחושות עם מישהו מקצועי שיש בידיו כלים לעזור לנו בתהליך היציאה מהדכאון.


טיפול תרופתי (נוגדי חרדה ודכאון) על ידי פסיכיאטר מוסמך הוא חשוב מאוד בדכאון, משום שהחרדות עלולות להיות מושפעות מחוסר איזון במערכות הנוירו-כימיות במח (מה שמשפיע על החוויה הרגשית).

התרופות מסייעות בוויסות המערכות האלו.

עם זאת, הטיפול התרופתי מקל על המצב אך אינו משנה דפוסי החשיבה שלנו ואינו מספק כלים ומיומנויות להרגעה עצמית, לכן חשוב לשלבו עם טיפול נפשי מתאים.


בנוסף, פעילות אקטיבית היא חשובה מאוד. פעילות ספורטיבית למשל, מעבר לעובדה שהיא משחררת הורמונים שממריצים את הגוף, עשויה להחיות בנו את החשק שהיה לנו בעבר לפעילות דומה ומחזירה לנו את מערכת התגמולים והחיזוקים החיוביים שנהננו מהם בעבר.


גם במקרה של דכאון, רבים מהטיפולים הנפשיים יתמקדו בהנעה לפעולה ושינוי דפוסי החשיבה השליליים. בגישה האקזיסטנציאליסטית נעסוק בין השאר בבחינת משמעות החיים שלנו כדרך לסייע לנו להתמודד עם הדכאון ברמה עמוקה יותר. גם דכאון הוא הזדמנות לבחון את חיינו, את היכולת שלנו לשאת את הקושי בחיים ועד כמה אנחנו מרוצים מהדרך בה חיינו מתנהלים.


*************


לסיכום -

בעוד מומלץ כי הדגש בעבודה עם דיכאון יהיה על אקטיבציה התנהגותית והנעה לפעולה, בהפרעות חרדה לרוב הדגש הוא על עבודה קוגניטיבית וחשיפה (הפסקת ההימנעות).

כמובן שקונטקסט החיים וסיפור החיים הספציפי של המטופל מאוד חשוב, כמו גם הקשר שנוצר עם המטפל והברית הטיפולית. לכן חשוב כי תיערך הערכה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש, והטיפול יותאם לצרכיו ומצבו של המטופל.


כל שקראתם עד כה הוא כמובן "על קצה המזלג" ואינו מחליף התייעצות מקצועית.

אחרי הבנה כללית של ההבדלים בין חרדה לדכאון - אני ממליצה בחום לגשת להתייעץ עם איש מקצוע מתאים לצורך אבחון מסודר ומקצועי.

3 views0 comments